שם לטיני: Filipendula ulmaria | שם אנגלי: Meadowsweet | משפחה: ורדיים (Rosaceae)
ספיראה – פרופיל הצמח
הספיראה היא צמח פרחוני רב-שנתי הגדל בלחות אירופה ואסיה. היא נחשבת לאחד הצמחים ההיסטוריים החשובים ביותר — ממנה בודד חומצה הסליצילית לראשונה ב-1838, שהובילה לפיתוח האספירין. ה-EMA הכיר בשימושה המסורתי לטיפול בהצטננות ובהפרעות עיכול.
הרכב הטאנינים ומנגנון הפעולה
הספיראה מכילה טאנינים הידרוליזביים בריכוז של 10%–15% בחלקי הצמח העיליים, בעיקר רוגוסין (Rugosin) וטלימגרנדין (Tellimagrandin). בנוסף מכילה גליקוזידים סליצילטיים (Spiraein, Monotropitin) המהווים 0.5%–1%. הטאנינים פועלים כמצמתים קלאסיים, בעוד הסליצילטים מספקים פעילות נוגדת דלקת וכאב ללא הנזק לריריות הקיבה האופייני לאספירין — בשל הפעולה המגנה של הטאנינים.
עדויות מחקריות
מחקרים פרה-קליניים הדגימו פעילות נוגדת כיב קיבה (Anti-ulcer) של תמצית הספיראה — בניגוד לאספירין הסינתטי. מחקרים in vitro הראו פעילות אנטי-מיקרוביאלית כנגד H. pylori. ה-EMA סיווג את הצמח כ”שימוש מסורתי מוכר” לטיפול סימפטומטי בהצטננות ובהפרעות עיכול. רמת הראיות: מסורתית (EMA מאושר).
שימושים טיפוליים
טיפול בכיבי קיבה ותריסריון, הפחתת חומציות יתר, שלשולים וגסטריטיס, הצטננות וכאבי ראש, ושימוש חיצוני לפצעים ועור מגורה.
מינון מומלץ
חליטה: 4–6 גרם צמח יבש ב-150 מ”ל מים רותחים, 3 פעמים ביום. תמצית נוזלית (1:1): 2–4 מ”ל, 3 פעמים ביום. הערה: לא לרתוח — החום הורס את הסליצילטים הנדיפים.
בטיחות, התוויות נגד ואינטראקציות
התוויות נגד: רגישות לאספירין/סליצילטים, הריון, ילדים מתחת לגיל 16 (סיכון תסמונת ריי). אינטראקציות: עלול להגביר השפעת נוגדי קרישה. אזהרה: אין לשלב עם אספירין.
המאמר מוגש מאת צוות הקליניקה של אי בי אר צמחי מרפא
הערה חשובה למען הסר ספק: כל המידע המונגש במאמר זה אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואין לראות בו הנחיה או המלצה או הוראה או עצה לשימוש לאדם ספציפי או הורדה של תרופה כלשהי. אין במידע המונגש במאמר הנ”ל תחליף לייעוץ רפואי פרטני או אחר. נשים בהריון, נשים מניקות, ילדים, וכן אנשים החולים במחלות כרוניות הנוטלים תרופות מרשם – יש להיוועץ ברופא לפני השימוש בכל צמח מרפא.
אם המאמר העשיר אתכם ותרצו לקבל עדכונים ומאמרים נוספים מדי חודש לחצו כאן להצטרפות לניוזלטר שלנו