שם לטיני: Cynara scolymus | שם אנגלי: Artichoke Leaf | משפחה: מורכבים (Asteraceae)

ארטישוק הוא אחד מצמחי הכבד הנחקרים ביותר קלינית. ציינרין ולוטאולין מגנים על הפטוציטים דרך מסלול Nrf2, מפחיתים דלקת ומגרים ייצור מרה. ניסוי קליני מבוקר ב-NAFLD הדגים שיפור משמעותי באנזימי כבד ובגודל הכבד.

תרכובות פעילות עיקריות

ציינרופיקרין (לקטון סקוויטרפני – תרכובת מרירות עיקרית), ציינרין (חומצה 1,3-דיקפאוילקינית – מגרה ייצור מרה), לוטאולין (פלבנואיד – אנטי-דלקתי, מגן כבד), חומצה כלורוגנית וחומצה קפאית.

מנגנוני פעולה מגיני הכבד

• הפעלת מסלול Nrf2: לוטאולין וציינרין מפעילים את גורם השעתוק Nrf2, ומגבירים ייצור אנזימי הגנה נוגדי חמצון (SOD, CAT, GPx) בהפטוציטים.
• פעולה כולרטית: ציינרין מגרה ייצור מרה בהפטוציטים ומגביר נפח הפרשת מרה, משפר המסת שומנים ופינוי כולסטרול.
• תמיכה בחילוף חומרי שומנים: לוטאולין וציינרין מעכבים פעילות HMG-CoA רדוקטאז ומקדמים המרת כולסטרול לחומצות מרה.

עדויות מחקריות

Panahi et al. (2018) – Phytotherapy Research: RCT ב-100 מבוגרים עם NAFLD: 600 מ”ג/יום תמצית עלי ארטישוק ל-8 שבועות הפחיתה משמעותית ALT, AST, בילירובין כולל, קוטר וריד הפורטל וגודל הכבד לעומת פלסבו.

Kraft (1997) – Phytomedicine: מחקר קליני כפול-עיוור הראה כי תמצית עלי ארטישוק הגבירה משמעותית הפרשת מרה לתריסריון.

הערה: רוב הניסויים קטנים (n=50–100) וקצרי טווח. נתוני תוצאות ארוכות טווח והיסטולוגיה מוגבלים.

שימוש מסורתי

ארטישוק שימש רפואית מאז המאה ה-4 לפנה”ס. דיוסקורידס ופליניוס תיעדו שימושו לכבד, יקטרוס וגודש בילירי. רופאי צמחים אירופיים רשמו אותו ל”כבד עצל” ודיספפסיה.

מינון וצורות שימוש

• עלה יבש: 1.5–6 גרם/יום
• תמצית מתוקננת: 300–640 מ”ג שלוש פעמים ביום
• מינימום 8 שבועות לשינויים מדידים באנזימי כבד

בטיחות, התוויות נגד ואינטראקציות

בטוח בדרך כלל עד 12 שבועות. התוויות נגד: חסימת דרכי המרה ואבני מרה פעילות. זהירות באלרגיה ל-Asteraceae. אינטראקציות מתונות עם תרופות CYP2B6, CYP2C19, תרופות נגד סוכרת ותרופות להורדת לחץ דם.