נחושת | Copper

מידע ותפקידים:
נחושת חשובה לייצור תאי דם אדומים, לשמירה על בריאות העצמות ורקמות החיבור ולתפקוד מערכת החיסון. גם ממלא תפקיד במטבוליזם האנרגיה ותומך בתפקוד של אנזימים נוגדי חמצון.

ספיגה:
נחושת נספגת בקיבה ובמעי הדק, ומועברת לכבד לצורך אחסון והפצה.

גורמים לחוסר:
מחסור בנחושת יכול להיגרם מתזונה דלה במזונות עשירים בנחושת, הפרעות ספיגה או צריכת אבץ מוגזמת, העלולה להפריע לספיגת הנחושת.

תסמיני מחסור:
תסמינים של מחסור בנחושת יכולים לכלול אנמיה, הפרעות בעצמות, תפקוד לקוי של מערכת החיסון ופגיעה בתפקוד נוירולוגי.

מקורות מזון:
מקורות טובים לנחושת כוללים רכיכות, כבד, אגוזים וזרעים, דגנים מלאים ושוקולד מריר.

מינון יומי מומלץ:
הצריכה היומית המומלצת לנחושת היא 900 מיקרוגרם ליום למבוגרים.

נחושת הרחבה 
אחד מהתפקידים של נחושת זה לעזור לנו להפחית רמות היסטמין, היסטמין זה מה שגורם לנו להתעטש או להתגרד כתגובה לאלרגיה, במוח היסטמין גורם לנו להישאר ערניים אבל בעודף זה יכול להוביל לחרדות והתקפי פאניקה. היסטמין חלק ממנגנון יצור של חומצת קיבה (HCL) העוזרת לנו לעיכול ופירוק מזון אך בעודף חומצת הקיבה יכולה להוביל לריפלוקס וצרבות.

מזונות מסוימים מכילים היסטמין. הכי הרבה בגבינה קשה למחצה או קשה, אנשובי משומר, דגים מעושנים, כל רכיכות, מעדניות, קארי, חרדל, רוטב סויה, שמרים, אבוקדו, בננות, פירות יבשים, אגוזים יבשים, לימונים, מנדרינות ואננס. ההיסטמין במזונות אלה עלול לגרום לשלשולים וכן לתסמיני אלרגיה, ריפלוקס חומצי או חרדה. זה נקרא "אי סבילות להיסטמין".

מכיוון שנחושת עוזרת לנו להפחית רמות היסטמין צריכה מספקת של נחושת יכולה לעזור למתן בעיות הקשורות בעודף היסטמין. בנוסף נחוץ לתהליך ויטמין B6 וויטמין C עלמנת להפחית רמות היסטמין

לנחושת ןויטמין C יש עוד כמה פעולות:
-הם מחזקים את הקולגן, המגן מפני אוסטאופורוזיס, מחזקים את העצמות שלנו ומונעים את כל סימני צפדינה.
-האדרנל שלנו משתמש בהם לייצור נוראדרנלין ואדרנלין, הידוע גם בשם נוראדרנלין ואפינפרין. אלו עוזרים לנו להגיב ללחץ בתגובת "הילחם או ברח".
-אנו משתמשים בהם לייצור מלנין, הפיגמנט העיקרי שצובע את העור, העיניים והשיער שלנו.
-מייצרים את האותות בתוך המוח שמתקשרים את הצורך בהורמוני יותרת הכליה ומלנין.
-הם מייצרים את האוקסיטוצין שמייצר את התגובה החיבה להתקרבות, והם גם מייצרים את האותות ליצור הורמוני מין כמו אסטרוגן וטסטוסטרון.
-מייצרים את האות המוחי שאומר לבלוטת התריס שלנו לייצר הורמון בלוטת התריס, וזה מה ששומר על כל המערכת לפעול במהירות הרצויה.
-מייצרים אותות אחרים שמונעים מאיתנו להשתין יותר מדי, במיוחד בלילה כשאנחנו צריכים לישון, ומונעים מאיתנו לאכול יותר מדי.

פעולות של נחושת בלבד:
-זה מאפשר לנו להשתמש בברזל. הדבר מונע אנמיה ומאפשר לברזל למלא תפקידים רבים נוספים עליהם נדון בשיעור הברזל.

-עוזר לנו ליצור טסיות דם, הקורשות את הדם כאשר נפצענו, ותאי דם לבנים, במיוחד נויטרופילים, חלקי מפתח במערכת החיסון שלנו שמגנים עלינו מפני זיהום.

-נחושת עוזרת לנו להיפטר מעודף הסרוטונין, הכימיקל המרכזי של המוח שלנו להתמודדות עם מתח. למרות שאנחנו צריכים קצת סרוטונין כדי להתמודד עם לחץ, יותר מדי סרוטונין לאורך זמן יכול לגרום לנו לברוח מהפחדים שלנו במקום להתמודד איתם, ועלול להחליש את אחיזתנו במציאות, ואולי לתרום לסכיזופרניה. כאשר אנו מקבלים יותר מדי סרוטונין בבת אחת, זה יכול לגרום להזעה, גירוי, רעד ושלשולים.

-נחושת גם עוזרת לנו לייצר דופמין, כימיקל המניע העיקרי של המוח שלנו, ועוזרת לנו לווסת את הדופמין בצורה שתשמור עלינו מוטיבציה ומונעת מאיתנו להסיח בקלות יתרה.

-יחד עם רוב ויטמיני B, נחושת מעורבת ישירות בהפקת אנרגיה מהמזון שאנו אוכלים.

-כמו הויטמינים E ו-C וכמה מויטמיני הB, נחושת מגינה עלינו מפני מתח חמצוני.

חוסרי נחושת
הסימנים הבולטים כאשר יש מחסור בנחושת זה אנמיה, תאי דם לבנים נמוכים, אוסטאופורוזיס, דלקת מפרקים, אובדן צבע בעור, שיער אפור ומחלות לב.

בנוסף כמו שכבר צוין בהקשר להיסטמין, אנו עשויים גם לצפות שחסר בנחושת יגרום להחמרה באלרגיות, אי סבילות להיסטמין, נדודי שינה, חרדה, ריפלוקס חומצי, ערפל מוחי, יצר מיני נמוך, עייפות, התמודדות לקויה במתח, אכילת יתר, תת פעילות של בלוטת התריס. , התעוררות באמצע הלילה כדי להשתין או להשתין יותר מדי באופן כללי, מוטיבציה ירודה, הסחת דעת קלה, הימנעות מוגזמת מפחד, והזדקנות מהירה יותר.

כמה נחושת הגוף שלנו צריך:
לפי הRDA
גברים ונשים- 0.9 מיקרוגרם יומי
בהריון 1000 מ"ג יומי
בהנקה 1.3 מ"ג יומי
להתחשב בכך שאנחנו סופגים כ50% יש צורך לצרוך קצת יותר לכן נאכל כמויות כמו 0.8-2.4 מג ביום (ממזון).

בילדים
מגיל 1-3 340 מ"ג יומי
מגיל 4-8 440 מ"ג יומי
מגיל9-13 700 מ"ג יומי
מגיל 14-18 890 מ"ג יומי

נחושת במזון
1 מג נחושת במזונות יראה כך:
10 גרם כבד בקר
12.5 גרם צדפות אויסטר או כבד אווז
13 גרם כבד טלהכבש
17 גרם ספירולינה או כבד ברווז
20 גרם פטריות שיטאקה
25 זרעי שומשום או אבקת קקאו

רוב הרכיכות, פטריות, אצות, דגנים מלאים, קטניות ותפוחי אדמה הם מקורות טובים לנחושת שיעזרו להגיע ליעד של 1 מ"ג בכמויות גדולות יותר מהרשימה הראשונה.

תזונה מבוססת צמחים יותר עשירה בנחושת באופן כללי.

חוסרים- עוד כמה דברים יכולים לגרום למחסור מלבד תזונה לקויה:
-תוספי אבץ עלולים לגרום למחסור בנחושת כאשר הם מעל 50 מ"ג ליום ואינם תואמים לפחות 1 מ"ג נחושת לכל 2-15 מ"ג אבץ.
-תרופות -מעכבי משאבת פרוטון וסותרי חומצה
-הפרעות עיכול כולל צליאק
-ניתוח מעקף קיבה
-דיאליזה, טיפול במחלת כליות
-כוויות קשות
-פגמים גנטיים נדירים עשויים להתבטא כמחסור בנחושת או רעילות

עודף נחושת ורעילות 
למרות שמחסור בנחושת גורם לבעיות רבות, יותר מדי נחושת זה מצב רעיל. יכול להחמיר את הלחץ החמצוני, לגרום לבלאי ברקמות, ולפגוע בכבד, בעיניים ובמוח, ואולי לתרום לדמנציה הקשורה לגיל.
10 מ"ג ליום נחשב הגבול של מה שבטוח.

רעילות חמורה של נחושת היא נדירה ביותר. קיים רק דיווח מקרה אחד של גבר בן 26 שנטל 30 מ"ג ליום במשך שנתיים ו-60 מ"ג ליום למשך שנה נוספת. הוא פגע בכבד שלו עד כדי כך שהוא נזקק להשתלה.

למרבה המזל, זה כמעט בלתי אפשרי לקבל רעילות נחושת ממזונות אלא אם כן נגזים עם המזונות העשירים בנחושת. לדוגמה, אכילת 100 גרם כבד בכל יום עלולה להעמיד אותך בסכנה, וכדאי להגביל את הכבד ל100-200 גרם בשבוע. אפילו באזורים מזוהמים בנחושת, צמחים ובעלי חיים מגבילים את הצטברות הנחושת שלהם ולעולם לא מגיעים לגובה מספיק כדי להפתיע אותנו בכמויות רעילות.

תכולת הנחושת במים משתנה פי 2000 לפני שהיא זורמת בצינורות כלשהי, ויכולה להגיע ל-1 מ"ג לליטר (מ"ג/ליטר). אם המים זורמים דרך צינורות נחושת פגומים, הם יכולים לשאת עד 30 מ"ג/ליטר. למרבה המזל, ישנם כמה סימני אזהרה. ב-1 מ"ג/ליטר, המים יכתימו את הכביסה, הכיורים והשירותים בכחול. ב-2.5 מ"ג/ליטר, טעם המים מריר וסביר להניח שיעורר בחילה אם תשתה הרבה מהם. אם יש לכם מים מזוהמים בנחושת, כדאי שתצטיידו במסנן מים או שתמצאו מקור מים חלופי. כפתרון מהיר, הפעלת המים למשך דקה אחת לפני השימוש בהם יכולה להפחית באופן דרמטי את כמות הנחושת שהם מכילים.

נחושת, אמצעי מניעה וטיפולים הורמונליים
-התקן תוך רחמי נחושת המשמש כאמצעי מניעה נחשבים בדרך כלל בטוחים, אך דגמים מסוימים מעלים לפעמים את רמות הנחושת.
-כל אמצעי מניעה מבוססי אסטרוגן וטיפול הורמונלי חלופי (HRT) צריכים זהירות. במהלך ההריון, חשיפה כרונית לאסטרוגן מגבירה את ספיגת הנחושת מהמזון ואת הובלת הנחושת על פני השליה אל העובר. עם אמצעי מניעה או HRT, האסטרוגן מגביר את ספיגת הנחושת אך אין עובר לתת לו.
-אסטרוגן יכול להכפיל את רמות הנחושת, וזו לא בהכרח בעיה מכיוון שבדרך כלל הכבד מגיב על ידי יצירת חלבונים כדי להגן על הנחושת ולהגן עליה מפני גרימת נזק. עם זאת, אם רמות הנחושת המוגברות עולות על יכולתו של הכבד לעשות זאת ואז יכול להיות מצב של עודף ורעילות.
-כאמצעי זהירות, לנשים המשתמשות באסטרוגן משלים להגביל את צריכת הנחושת הכוללת שלהן ממזונות ותוספי מזון ללא יותר מ-5 מ"ג ליום, ולהימנע מנטילת תוספים המכילים יותר מ-1 מ"ג ליום.